על רשעים, צדיקים, והמציאות שביניהם
אין דבר כזה צדיק ורע לו או רשע וטוב לו!
זהירות חפירה לפניך 🙂
אז ככה :בנושא זה לפחות אתם יכולים להאמין לי, לדאבוני פגשתי רשעים רבים לאף אחד מהם לא טוב!
לעומת זאת, הכרתי מספר אנשים שאינני יודע אם להגדיר אותם כ-צדיקים- אבל הם בעלי
Integrity
תנאי סף לאושר היא להיות בעל יושרה!
(לא תנאי מספיק אבל חובה), בכדי להיות שלם עם עצמך ואז לחוות רגעי אושר ולחיות בהרמוניה ולהשיג Well being.
זה אולי נראה כלפי חוץ לעיתים, או שיש לרשעים רגעים בהם הם באמת מאושרים, אבל הם קצרים ולא מספקים.
חוץ מזה בנינו זה בכלל לא אופציה להיות רשע, תנסו נראה את אתכם…
אני ניסיתי, עברתי מספר חוויות לפני המון שנים, התיסכולים “גנבו את דעתי”..בכל אופן, המצפון/הלב לא איפשרו לי ליותר מכמה שעות…
אישית יש לי בעיה עם “חוסר צדק”, ברור שכל ילד יודע שאין צדק בעולם ושבית משפט עוסק בחוק וסדר אשר לרוב (לדאבוני), רחוק שנות אור מלהיות צודק או מלעסוק בצדק.
(מצב בו אנס מקבל שנתיים או שלוש, לא יכול להיות צדק בשום מקרה אף פעם ולא לא מעניין הנסיבות, אונס לדידי גרוע מרצח).
אז מכיוון שהרשע אינו רלוונטי עבורנו, והוא אינו מהווה אלטרנטיבה של ממש בשום מצב, בואו נעסוק בצדיק.
לפי אריסטו הגדול והרמב”ם הענק, הצדיק מאושר מתוך ההרמוניה הנפשית שלו אשר מתהווה לאורך שנות חייו כתוצאה ובזכות הפעולות שלו.
חזרה על התנהגות נכונה, עשייה של סגולות טובות , שמירה על ערכי האמצע הנכונות וזאת מבלי להיכשל וליפול לקיצוניות ולהיזהר ממידות קיצוניות כמו שחצנות או צניעות, ענווה היא האמצע למשל.
או פזרנות וקמצנות במקום האמצע של אחריות והתחשבות.
אדישות והטרדה, התחנפות או יוהרה.
לדעת ללכת בדרך המלך (הרמב”ם),
אותו אמצע אמצעי הנכון (אריסטו), לדעת את המידה הנכונה (קונפיוציוס),בין גרגרנות לאנורקסיה. היא שהופכת את החסיד לצדיק ומשם למאושר.
גם לפי עמנואל קאנט, כפי ההבנה של הרציונליסט כי הפעולה הנכונה ביותר עבור אדם היא אלטרואיזם כפעולה נכונה להתמודדות ראויה עם האגואיזם המולד של כל אדם באשר הוא אדם (תומס הובס).
בפועל הצדיק- רציונליסט הוא אלטרואיסט ופעולותיו הן פעולות לקח החביבות על הכול שהרי יחס גורר יחס אזי כיצד יהיה הוא לא מאושר?
הטענה כי צדיק הופך לכזה רק מפחד או מניסיון חיים קשה (תאונות, כפיות טובה של קרובים ועוד), אענה כי האדם הצדיק עושה את פעולות הצדק
-כתכלית לשם עצמה- מה שקרוי “לשם שמים”, אחרת לא היה דבק בהתנהגות זו!
כל פעולה ממקום של אינטרס או על מנת לקבל תמורה, התמורה המתקבלת היא בונוס אך היא איננה תנאי הכרחי או הסיפוק האמיתי.
האדם החכם הוא אדם בעל ניסיון שלאחר שהכיר וגילה את הקסם הטמון בעשיית טוב כתכלית בפני עצמה, כמו כל מכור זה יהפוך להיות גדול ממנו והוא לא ירצה להפסיק בעשיית הטוב.
אני באמת מאמין כי שיא ההתפתחות של כל אדם הוא עצם העיסוק והעיון.
כפילוסוף קטן וחסר משמעות , כך אני חושב שלהיות צדיק או סתם לעשות טוב, חייבת להיות דרך חיים, כתכלית בפני עצמה, אוטונומית ואפילו פיקטיבית (נעשה ונשמע לא? כל דבר שנעשה זמנית אך ברציפות יהפוך להיות בר קיימא ודפוס התנהגות שלנו אשר יחזור באופן קבוע).
אדם הוא אוסף ההרגלים שלו…
כל אחד רוצה להיות מאושר ומחפש את הדרך לשם.
אריסטו ממליץ לעסוק בפילוסופיה, אני מסכים, גם אם אני לא תמיד מאושר העיסוק בה כה מהנה שללא ספק מדובר בתכלית לשם עצמה.
מדוע אתם עושים מה שאתם עושים?
מדוע איכפת לנו אם אחר (רשע או לא), מאושר יותר או פחות מאיתנו?
שלום, שמי עידו סמואל
אני יזם, איש עסקים, אני מתמחה בליווי של בכירים וארגונים לקידום ולמימוש מטרותיהם בעסקים. בעזרת הניסיון הרב שצברתי לאורך שנותי הרבות כאיש עסקים ולאחר הצלחות רבות אשר חוויתי כיזם, צברתי התמחות במציאת הטקטיקה הנכונה למימוש האסטרטגיה או לשם השגת יעד/מטרה עסקית או מטרה אישית אינדיבידואלית, ובכך ביכולתיי לסייע.